<h1>רי"ץ גיאת הלכ' ת"ב</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ביום הכפורים היכי ליעבד מברך עליה ושתי כיון דאמרי זמן קבלה עלוהי ואתסר ליה. ולא היא דהתם משום דאוסיפו מחול על קדש הלכך כל מה דאוסיף ומקבל כיום הכפורים דמו וכי היכי דאמור (ברכות כז.) לענין שבת (מו) [מי] בדלת מלאכה שכן כיון דבדל ממלאכה הוסיף וקבלה לשבת עילוהי והכא נמי כיון שיש לו להוסיף משאמר זמן קבלה לתענית דיום הכפורים עליה אבל גבי תענית דליכא תוספת, קבלה עליו אהני לא קבלה עליו לא מהניא, והמקבל עליו לאצטעורי בעלמא קא מיכוין אבל מכלל התענית צא וחשוב שעדיין לא הגיע זמנה.
<h2>דף יג.</h2>
כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים. אין בין ט' באב ליום הכפורים אלא שזה ספקו אסור וזה ספקו מותר איתוקמא (פסחים נ"ד ע"ב) בקיבעא דירחא היכא דמספק לן גבי יום הכפורים קביעא דירחא אסור ועבדינן תרי יומי לחומרא וגבי ט' באב מותר ובחד יומא סגי. הא לכל דבריהם זה וזה שוין. מסייע ליה לר' אלעזר דאמר אסור לאדם להושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביום הכפורים. ואמר מר רב עמרם דכן הלכה וכך אנו עושין. ודוקא שלא היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה ובלא יוצא מבית הכסא דלא עדיף מיום הכפורים. ובאידך פרקין (יומא ע"ח.) איתא כך היה מנהגו של ר' יהושע בן לוי ערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה במים ומניחו תחת מראשותיו ולמחר מעבירה על גבי עיניו. והתם (תענית ג.) אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל ט' באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן כל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר. וסליקא הלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר. ואמר מר רב האיי לא אמירא הלכתא בהדיא בט' באב ובדין הוא דהוה מילתיה כמילתא דאבל דלא חזינא דאית ביניהן הפרש והכי נהיגא מלתא אלא היכא דצריך טבילה לטהרה וסמכו רבנן על ההיא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים. וסיוע על דבריו מהתניא בהדיא (תענית ל.) כל המצוות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכולי. הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כריב"ל נוהג.
ואמר מר רב האיי נעילת הסנדל כל היום אסור. ומנהג בבבל שאין נועלין סנדל כל היום וכשבאין למנחה בבית הכנסת מביאין סנדליהן בידיהן וכשמתפללין תפלת ערבית נועלין ויוצאין אף אתם עשו כן. המהלך בדרך מותר בנעילת הסנדל וכשמגיע לעיר חולץ. ורוכב כמהלך דמי.
<h2>דף כט:</h2>
משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס לא שנא לכבס וללבוש ולא שנא לכבס ולהניח עד אחר התענית אסור. וגיהוץ ככבוס דמי כשם שהכבוס אסור כך גיהוץ אסור. ומאי גיהוץ שמעבירין חומרתא על הבגד כדי לצחצחו. וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ ומותר לגוהצן אבל ללובשן אסור. וגבי אבילות תניא (מ"ק כג.) כל שלשים יום לגיהוץ. וקיימא כר' אלעזר בר' שמעון דאמר לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים המגוהצים אבל לבנים ישנים אי נמי חדשים צבועים המגוהצים מותר ללובשן. והוא הדין לתשעה באב דאידי ואידי אבילות נינהו. הלכך כלים חדשים לבנים של פשתן ושל שאר מינין המגוהצין ואפילו קודם לכן אסור ללובשן. אבל חדשים צבועים וישנים לבנים המגוהצין קודם לכן מותר ללובשן ודומיא דכלים מכובסין קודם לכן דשרו אבל גהיצי האידנא אסור מדקא (קדמי) [מדמי] גיהוץ לכבוס מה כבוס אסור לכבס וללבוש אף גהוץ נמי כן ואפילו כלי פשתן שמותר לגוהצן הרי אמרו אסור ללובשן. וכי אמרינן דאסור לספר ולכבס ולגהץ בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה הני מילי ימים שלפני התענית אבל שלאחריו מותר דהלכתא כר' מאיר דאמר נוהג אבילות מראש חדש ועד התענית והלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. ותרווייהו לקולא. כר' מאיר עד התענית אין לאחר התענית לא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד אותה שבת הוא דנוהגין אבל מראש חדש לא. הא חל להיות באחד בשבת מותר לכל השבת דהוה ליה לאחריו. בשלשה או בחמשה ימים שלפניו אסור שלאחריו מותר. חל להיות בשבת כל השבת כולה אסורין ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. וכשחל להיות בחמישי אסור ואפילו לכבוד שבת משום דאפשר לו למחר. ובמקום שנהגו להחמיר על עצמן עושין לפי מנהגן ואין משנין. בירושלמי (תענית פרק רביעי הלכה ט') כתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה (ברומי) [לפנינו דרומאי] נוהגין (הוו) [לפנינו חגה] פירש שהיו נוהגין אבילות מראש חדש ועד התענית דהיינו ח' ימים היינו חגה. צפוראי נוהגין חדשה כל החדש. טבריה נוהגין שבתה [חזרין רבנן] דטבריא נוהגין כרבנן דצפוראי. ונשאל ממר רב האיי הא דתנן שבת שחל להיות ט' באב בתוכה אסורין לספר ולכבס אם נזדמנה לאשה טבילת מצוה מנדתה מהו שתכבס בגדיה ואם נטנפו כליו של אדם מה יעשה. והשיב לא עדיפה שבת שחל להיות [ט' באב] בתוכה מחולו של מועד דמצוה היא ולאו גזרה היא. ואי משום רחיצת נדה מטומאתה לא אסירא רחיצה בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה. ואי משום כבוס בגדים הא תנן (מו"ק יג:) אלו מכבסין במועד זבין וזבות נדות ויולדות וכל העולין. [וכו']
ובכל ימים שחל ט' באב להיות בהן קורין בשחרית (דברים ד') כי תוליד בנים ובני בנים. ומפטיר (ירמיה ח') אסף אסיפם. ובמנחה (שמות ל"ג) ויחל משה. ואם רוצה להפטיר בנביא מפטיר (הושע י"ד) שובה ישראל. ואצלינו כל הצבור קורין שובה ישראל שנים מקרא ואחד תרגום ועומד שליח צבור וקורא פסוק והן קורין אחריו עד אהיה כטל לישראל וקורין אהיה כטל לישראל ואין מתרגמין. ואחריו סדר קדושה. ואין קורין בט' באב אלא ג' בלבד. וכן במנחה ביום הכפורים מנהגנו לקרות ג' בתורה. ומפטיר בנביא קומי אורי. ואמר מר רב נטרונאי בתשעה באב אין קורין אלא שלשה והקורא ג' הוא מפטיר בנביא ומברך לפניה אחת ואחריה ג'. צדיק בכל הדורות רחם על ציון ומגן דוד.
ונשאל ממר רב האיי נהגו באלו המקומות דאע"ג דמימנעין מלמיכל בישרא מריש ירחא דאב עד התענית וכן טבחי ישראל לא ישחטו כלל עד צאת התענית (ו)ביום התענית משש שעות ולמעלה אזלין טבחי ישראל לשוקא וזבנין ישראל בשרא, ודשאילן הדין מנהגא, השיב לא לקשי להון הדין מנהגא דהכל יודעין שמניעת שחיטה קודם לתענית משום מאכל וביום התענית ליכא דאכיל (ומנהג בבל ליכא דקאכיל) ומנהג בבל לבתר פלגיה דיומא ביום תשעה באב שחטין טבחין וזבנין.
<h2>דף ל.</h2>
ואמר מר רב האיי נעילת הסנדל כל היום אסור. ומנהג בבבל שאין נועלין סנדל כל היום וכשבאין למנחה בבית הכנסת מביאין סנדליהן בידיהן וכשמתפללין תפלת ערבית נועלין ויוצאין אף אתם עשו כן. המהלך בדרך מותר בנעילת הסנדל וכשמגיע לעיר חולץ. ורוכב כמהלך דמי.
ת"ר כל המצוות הנוהגות באבל נוהגין נמי בט' באב. אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. אסור לקרות בתורה בנביאים בכתובים לשנות במשנה ובהלכות ובהגדות ואפילו במקום שאינו רגיל לקרות ולשנות אבל קורא הוא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן מתבטלין מת"ת שנאמר (תהלים י"ט) פקודי י"י ישרים משמחי לב. ואמר מר רב האיי אלו ארבעה דברים (נוהגין) [שנוהגין] בט' באב אין אומרים בהם מקצת היום ככולו אלא כל היום נוהגין אבלות ובתענית הם יושבין. ובכל זמן שהוא יושב בתענית אסור באלו. וכל העושה אחת מהן יהא בנדוי.
ואמר מר רב צמח ט' באב שחל להיות באחד בשבת במוצאי שבת אין אומר ויהי נועם אלא ובא לציון ואתה קדוש וקרא זה אל זה אבל ואני זאת בריתי אין אומרים מפני שקראו קינות ואי איפשר לומר שיש בסופו לא ימושו מפיך. ואמר מר רב האיי בבבל ובכל סביבותיה כשחל ט' באב להיות בא' בשבת אין אומרים ויהי נועם אלא אומר תחתיו איכה קינות וכן אמר מר רב עמרם. [אבל ר"נ כת'] ומנהג לומר ביום ט' באב ואני זאת בריתי והאיך לא נאמר ורוב היום מתעסקים בירמיה ובאיוב ובגלותן. ועוד אמר מנהגנו שקורין ט' באב בשחרית ובמנחה ואני זאת בריתי ויש מקומות שאין קורין ואומרין הרי אנו אסורין בדברי תורה. ואנו אומרים להם כי היפה לאחוז בכל מקום כמנהגו. ואמר מר רב עמרם לאחר תפלת ערבית בליל ט' באב שחל להיות במוצאי שבת קורין קינות וכשמשלימין אומר שליח (צבור) ובא לציון גואל ואתה קדוש וכוליה סדרא אבל ואני זאת בריתי אין אומרים בט' באב לא בערבית ולא בשחרית משום דכת' לא ימושו והם קראו קינות. ומנהג לאחר תפלת ערבית של לילי תשעה באב לקרות מגלת קינות כל הצבור ושליח צבור פותח להם ראש כל הא' ב' והם קוראין ביחד וכשגומר שליח צבור אומרים קינות לפי מה שהוא רוצה. ואומרים ובא לציון וכוליה סדרא. ובאגדתא דויקרא (מ"ר תזריע) ר' ור' ישמעאל ברבי (בכ"י ורבי) יוסי היו יושבין ועוסקין במגלת איכה (בכ"י תענית) פעם אחת חל ערב תשעה באב להיות בשבת שיירו בהא אלפא אחת שלא אמרוה ואמרו(ה) למחר (והוו) [אנו] גומרין אותה כשרבי נכנס נקף באצבעו וקרא על עצמו (תהלים ל"ב) רבים מכאובים לרשע א"ל ר' ישמעאל אלו לא היינו יושבים ועוסקין בעניין היום היינו אומרים (איכה ד') רוח אפינו משיח י"י עכשיו שאנו עסוקין בעניינו של יום על אחת כמה וכמה מה עשה נתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבית שהוא מוכן. למדנו ממנו שלשה דברים למדנו שספוג יבש מעמיד ואינו מרפא וקושרין עליה מבית שהוא מוכן ואין קורין אותה אלא מן המנחה ולמעלה אבל שונין ועוסקין בהם אם לצורך (לדבר לבדוק נוטל ובודק) הרבה כולן הרי אתה למד שקורין מגלת קינות בערב ט' באב מן המנחה ולמעלה. ואמר מר רב פלטואי ובתשעה באב צריך למימר ענינו וסליחות דלא גרע משאר תעניות דעלמא.
ולענין הוצאת ספר תורה אמר מר רב האיי מה שאתם נוהגים להוציא ספר תורה בשחרית בלא תיק ושלא לומר אשרי העם שככה לו ובמנחה אתם מוציאין בתיק ואומרים אשרי העם לא תשנו ממנהגותיכם. ואומר מר רב עמרם כשמגיע בט' באב אומר (על) [עד] ירושלים עירך ברחמים תשוב ותבנה (אותם) [אותה] בנין עולם מהרה בימינו (ו)אומר רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכולי וחותם ברוך בונה ירושלים. זו התפלה מתפלל בערבית שחרית ובמנחה. ובירושלמי (פ' סדר תענית) מתפלל יחיד בט' באב וצריך להזכיר מעין המאורע ומהו רחם ה' אלהינו. איכן אומרו א"ל כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומרו בהודיה. ואמר מר רב סעדיה יש שמוסיפין בבונה ירושלים רחם ה' אלהינו ומי שאומר כך אינו מפסיד ומנהג לאומרה בבונה ירושלים דמעין עבודה היא. ואמר אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין עבודה אומר. ואמר מר רב האיי אם שכח שליח צבור רחם ה' אלהינו בת"ב ולא אמרו כיון שהוא תוספות ולית ליה שנוי ברכה אם לא (נ)אמר יצא. ומנהגינו מימות ראשונים לומרה בבונה ירושלים שבתפלת מנחה לבד. וכיון שהוא במטבע שטבעו חכמים בתפלות כאשר מצינו בירושלמי אם שכח ולא אמרה חוזר ואומרה.
<h2>דף ל:</h2>
חברים אין שאילת שלום ביניהם בט' באב (ירושלמי פ"ק) אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. ואין חייבין בכפית המטה דאין הלכה כר' יהודה דמחייב. מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים.
רבן גמליאל אמר כל האוכל ושותה בט' באב כאלו אכל ושתה ביום הכפורים. ר' עקיבא אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם. וחכמים אומרים כל האוכל ושותה בת"ב אינו רואה בשמחתה של ירושלים שנאמר (ישעיה ס"ו) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה וכל שאינו מתאבל על ירושלים אינו זוכה לראות בשמחתה. וכל האוכל בשר ושותה יין בט' באב עליו הכתוב אומר (יחזקאל ל"ב) ותהי עונם על עצמותם.
